גיל המרי הראשון- הפתרון 

כפי שתארתי במאמר הקודם אנחנו  נמצאים בחברה ובאווירה שבה באופן טבעי אם לא משקיעים מאמצים לפעמים יוצאי דופן הילד ירגיש , מנוכר , דחוי, וגם עוין. אז מה עושים?

יש מינימום שכל אחד יכול לעמוד בו , שלפחות ייתן את התזונה הבסיסית .כך קיבלתי מהרב הרב יחיאל יעקובזון מגדולי אנשי החינוך בדורנו.

אני מבקש את המינימום חצי שעה ביום ? אבל חצי שעה לחלק לשלוש.  אני מדבר על לפחות ערב ובוקר וצהריים לפי הסדר הזה.

הערה חשובה: הפנייה היא בלשון נקבה אל האמא מפאת הקשר הטבעי המיוחד שלה אל הילד אך כמובן שרלוונטית לחברי האבות היקרים.

ערב: שהילדים ילכו לישון מתוך תחושה של חום נעימות,ואהבה. לא משנה מה הפשעים שהילדים שלך פשעו היום  . מה העוולות שהם עשו, הפכו את כל העיר מהמסד עד הטפחות. תעשו חיסול חשבונות לפני שהולכים לישון. הילד חייב להירדם מתוך תחושה של קשר של חום. זה החלק הכי קריטי. זה הבסיס ליציבות נפשית מינימאלית. 

 ההרגשה שאיתה נרדם הילד מתעצמת בליבו במשך הלילה למימדים גרנדיוזיים . ילד שהלך לישון מתוך תחושה של חום ונעימות  , ההרגשה הזו מוטמעת בקרבו במשך הלילה ונהפכת חלק משמעותי מחייו. גם כשלילדים היה היום היה קשה  מאוד, בזכות זה שהקפידו על הלילה- הם ניצלו מאסון. לא משנה מה עשה הילד במשך היום ? אסור להשאיר ילד לישון עם תחושה של מועקה. 

בטח אתם מכירים את האימהות עדינות נפש שלא רוצות להעניש את הילד  ,(שלא יחשוב שאני לא אוהבת אותו) אז הם אומרות לו :"חכה חכה מחר אבא יטפל בזה"- אין אסון גדול מזה!

עדיף לטפל בילד במכשירי עינוי סיני ולא לעשות זאת . אם הילד הולך לישון עם הרגשת מתח, במשך הלילה זה מתפתח למימדים מפלצתיים . ילדים חולמים בלילה שאבא רודף אחריהם . זו זוועה שילד שבשבילו האבא זה הביטחון בחיים שלו ובלילה הוא רודף אחריו. זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לתאר.

כולנו חלמנו בלילה כילדים עשרות חלומות מפחידים ,של אין-אונים -זה חלק טבעי בתהליך ההתפתחות. זוכרים? רוצים לברוח ופתאום הרגליים מתאבנות ,הזרועות לא זזות , רוצים לצעוק, זיעה קרה מכסה אותנו ואז התעוררנו והלכנו למיטה של... אמא או אבא . למה? זה מקור החום והביטחון  איזה רשעות (אמנם לא מכוונת ) יש בכך שמקור החום דווקא בלילה כשהילד מתמודד עם הפחדים והקשיים, המקור הזה יהיה המקור שיאיים עליו כשילך לישון.

אמנם זה נעשה מתוך חוסר מחשבה וטיפשות אבל "אני מפחד מטיפש הרבה יותר מרשע ? לרשעות יש גבולות לטיפשות אין" (האדמו"ר מקוצק).

את הקרבות המסורתיים להתחיל 10 דקות קודם. ואז: אמא יקרה, תלכי למטבח,לשטוף פנים, תנשמי נשימה עמוקה ותחזרי לחדר בחיוך להשכיב אותם לישון.

הערה חשובה: מי שמרגישה שאחרי שרבה עם הילדים לא מסוגלת להסתובב , לשטוף פנים ולחייך- יש כאן בעיה אמיתית. זה דורש טיפול מיוחד. זו לא אמא שמחנכת ילדים ? זו ילדה מגודלת שרבה עם ילדים. אמא שלא מספיק מבוגרת והעימות עם הילדים נהיה כל כך אישי שלא יכולה לדלג עליו אז הכול יסתבך ויתקלקל- היא צריכה עזרה.  

תיגשו לילד עם חיבוק נשיקה ואפילו שיר ערס...כן כן .זה דבר מאוד חשוב שמקבע את תחושת החום הנעימות. הילד צריך לישון מתוך חום אימהי. אם קשה לך לבטא את גילויי החיבה (או שלו קשה לקבל ממך) כשהילד ער , תתחילי לעשות זאת כשישן.

בוקר:  כולם כמובן מציינים את הקרבות הבלתי נמנעים בזמן הלחוץ הזה.  אין בעיה . תנהלו קרבות . אבל תתחילו 10 דקות קודם. גם לגבי קרבות הבוקר והלילה.

נדמה לנו שהילד לא רוצה לישון ולכן עושה בעיות וקשה לנו להרדים אותו. האמת שהוא לא רוצה לישון בגלל הדרך שבה הולך לישון. כלומר אם הוא ילמד שיש טקס קבוע של הליכה לשינה  והטקס הזה הוא טקס נעים ולא מאיים הוא לא יתחמק מללכת לישון. כך גם לגבי הבוקר. 

מאוד חשוב שהילדים יקומו בבוקר עם הרגשה טובה. זו תחילת היום, תפיסת היום. זה מאוד חשוב. אם אפשר להעיר אותם בשירה / מוסיקה מדיסק.

כשיוצא מהבית , הוא צריך לצאת מתוך תחושה של קשר חם עם הבית. גם כאן- אחד הסיבות הלא מודעות של הילד לבעיות שעושה בבוקר היא מכיוון שקשה לו לצאת מהבית.

הצורך הנפשי הבסיסי של כל אדם הוא להרגיש שיש לו פינה חמה בעולם. ככל שאנו מתבגרים הפינה הזו יכולה להיות פחות מוחשית ודי לנו שתהיה מופשטת. כלומר אדם מבוגר יכול לעבוד 14 שעות מחוץ לבית ולהיות מאוד מרוצה כי הוא יודע שיחזור בסוף הביתה ויש לו שם את הפינה. יתרה מזו- גם אלו שהייתה להם פינה בילדותם ואיבדו אותה, איבדו את הוריהם- זה יכול ללוות אותם עשרות שנים.הפינה נשארה בליבם: הזכרונות, התחושות, העולם הפנימי.אבל לילד ? עד שהוא לומד לתפוס את זה באופן מופשט זה תהליך קשה מייסר ומותח מאוד.

 המון ילדים חולמים שיוצאים לראשונה מהבית (בדר"כ בגיל 6 )שהם חוזרים הביתה ופתאום ההורים נסעו, עברו דירה, נעלמו להם , ברחו. אנו לא רואים על הילד והוא אפילו לא  מודע לזה אבל התחושה הפנימית היא שמתנתקים ממני. ללכת ללגן, לבית הספר ולדעת שנשארתי קשור פנימית- זה מאוד קשה לו.לכן הוא לא רוצה ללכת והוא לא מודע לזה. ומה אנחנו עושים? מתחילים לריב איתו , לצרוח, נאבקים עד שדוחפים אותו החוצה . נשענים על הדלת שלא יחזור ואומרים "ברוך שפטרנו" והוא שומע את זה.

הילד חייב לצאת מן הבית מתוך הרגשה של קשר,  של חום , של נעימות. חשוב שהמסר יהיה כזה ,זה לא המלים. שירגיש שאת אוהבת אותו, את מחוברת אליו, מוטב אפילו שידע שאת מתגעגעת אליו כשהוא שם.

אז ב 10 דקות קודם היציאה לצחוק איתו , לתת ממתק . במקרים קשים אפשר לתאם עם הגננת/ המורה ולהתקשר לדרוש בשלומו של הילד . שיגידו לו:"אמא התקשרה לשאול מה שלומך?".

היו ילדים עם בעיות למידה קשות עם אבחונים מקצועיים שעם פעולות אלו, נעלמו בעיות הלמידה.  

בעיות הלמידה, קשיי הריכוז מתפתחים למימדים מדאיגים. חלק גדול מזה ? זה המתח שמלווה את הילד. להתקשר , לשלוח איזה ממתק.

אם קשה לך בבית , אז תלוו אותו החוצה להסעה ותגידו לו את זה. זה החלק השני והחשוב. כשהילד יוצא מהבית הוא צריך להרגיש שהבית נשאר קשור אליו- זה לא נתק. הוא לא הלך לשדה הקרב אין לו מולדת אין לו לאן לחזור.

 צהריים:  כשחוזרים הביתה התרוקנו מאגרי הרגש שלו. הוא במתח איך יקבלו אותו בבית. כל מורה יודע שבסוף היום קשה ללמד תקשה לילדים להתרכז. ההנחה הייתה שמאוד רוצים הביתה או שנסחטו כוחותיהם בסוף היום.

עשו ניסוי מדעי והודיעו לילדים בכיתות מסוימות שיסיימו מאוחר יותר ולילדים בכיתות אחרות שיסיימו יותר מוקדם.

הסתבר שבכל מקרה בסוף היום התחילה הבעיה ללא קשר לשעת הסיום הרגילה שלהם. הסתבר שילדים מתוחים באופן לא מודע איך יקבלו אותם בבית. הילד לא מודע. הוא במתח כל היום. הפחד הלא מודע שלו הוא שיתברר החשש כאמיתי. הוא במתח :"אני לבד בעולם , נפטרו ממני." כשאת מקבלת אותו מתוח את מוכיחה לו שהפחדים שלו אמיתיים .המתח שלו אמיתי. והוא ילך ויגדל מיום ליום.

חייבים לקבל על עצמנו לקבל את הילד 10 דקות  לגמור את כל הנושאים. להתכונן. זו משימה חשובה ביותר. לקבל את הילדים בחיבוק בחיוך במסר של "התגעגעתי אליך", "חיכיתי לך".

אם בבית המתח גבוה , תצאי החוצה ותקבלי אותו שם. אל תריבו איתו על בעיות התזונה. תנו לו מים זה מרגיע ואפילו ממתק. כמה בתים נהיו עכורים בגלל הויכוחים המטופשים האלה. גם אם את צודקת, המחיר של הנזקים הרגשיים והפגיעה ביחסים עם בן הזוג והילדים ? לא שווים את זה. אל תאבדו את התקשורת המשפחתית הכל-כך חשובה.

יתרה מזו, החוש התזונתי של הילדים מפותח טוב יותר משל כל המדענים. כשם שהחוש הלימודי של הילד בתקופה מסוימת מתפתח יותר ואז הוא בשל לשקוע לתוכו, מתקדם ואז נבהל , נסוג עובר לתחום אחר. אף ילד לא מתקדם לפי הספרים.

גם מבחינת תזונה אנו יודעים , עשו ניסויים בבתי יתומים בעולם. הציעו לילדים מגוון של מזון והפסיקו להתערב. תוך תקופה קצרה חזרו לתזונה מלאה. בתקופה מסוימת הילד אוהב יותר חלבונים , בתקופה אחרת פחמימות ? אל תפריעו לו.

אגב, על מה שתריבו איתו הוא אף לא יאהב ? זהו חוק בבריאה.הילדים יודעים : כשאת רוצה לתת משהו ? זה בריא ולא טעים. כשאת לא רוצה לתת ? סימן שזה כיף.

ילדים שלא זוכים לקבלת פנים של אמא בצהריים (" ילדי מפתח") .  ראשית צריך להודות -זה מאוד לא טוב.  אבל ם אין ברירה וע"מ לצמצם את הנזק, תשאירי לו תזכורת שיש אמא. תשאירו לו פתק :"אמא אוהבת אותך" בצבעים שונים , בניסוחים משתנים ,ממתק.

 וכשאת חוזרת הבייתה:"עול החיים כבד עלייך, הקשיים בעולם, החור באוזון מטריד אותך...אי אפשר להתעלם מזה אבל אנחנו לא עושים שום דבר בנידון והוא ממשיך לגדול" בכל אופן כשנכנסים הביתה משאירים את החור באוזון- באוזון.ואת הבעיות בעירייה בעירייה .

צריך להתכונן להיכנס הביתה. העבודה קשה? תעצרו בדרך, נקו את הראש. המפגש עם הילדים זה מה שנחרט אצלם בליבם. איך קיבלו אותם. האם את שמחה לקבל אותם או רק אומרת.

תילחמו על זה בחירוף נפש.תתחילו מהערב. שילך לישון מתוך תחושת נעימות. מי שתעמוד בזה גם אם במשך היום הבית הוא לא אידיאלי, ואין בית אידיאלי. לפחות את הנזקים הנוראיים  , הסכסוכים הנפשיים החולשה וחוסר היציבות היא מנעה. לפחות את התזונה הבסיסית לגדל אדם היא הצליחה.